© 2018 ZIPORHAREFESH

B.B.B.S.O.T

צביקה מיגאל

  • Flickr Social Icon

זו הייתה הפעם האחרונה שהטלוויזיה פעלה אצלנו, למעט תכניות לילדים בשביל יואב. אותו היום התחיל באווירה חיובית, תחושה של שינוי הייתה באוויר, אופטימיות לא אופיינית אחזה בי. היה זה יום הבחירות, ועם פתיחת הקלפיות ניגשנו מיד לתת את קולנו ולהצביע, אין טעם בלדחות עניין זה. הכל שיחק לטובתנו, תנועת האנשים לקלפי עוד הייתה דלה, כך שפרק זה של היום עבר במהרה, כל הסקרים והסוקרים ניבאו עתיד ורוד, כל שנותר הוא ליהנות משארית היום. ארוחת צהריים אצל הורים של רונית, פיקניק בין ערביים עם חברים בפארק הירקון, לחלקם גם כן יש ילדים, וכולנו עם אותה תחושת אופוריה של שינוי. משהו טוב הולך לקרות. הילדים החלו להראות ניצני עייפות, בדיוק בזמן להיפרד מכולם ולשוב הביתה.

בלילה, באמצע התחרות האילמת בין ערוצי החדשות, מי מהם יביא את תוצאות הבחירות קודם, האווירה הפכה קודרת, מן האופטימיות שאחזה בי בבוקר לא נותר דבר. המנוול שוב ניצח.
השיר ״Our house״ מתנגן לפתע מהטלפון הנייד שלי, זה אבא שלי, הוא בטח רוצה לשמוח לאידי. אבא שלי הוא אחד מה"לא תומכים במנוול" שתומכים בו בטענה שאין מתמודד אחר שיכול למלא את מקומו. אני עונה לשיחה וכל מה שיש לו לומר לי, תפסיק להיות קטן אמונה, לא האמנת שהוא ינצח והרי לך הוא שוב נבחר. מתוסכל אני מכבה את הטלוויזיה ומחליט שאין טעם להפעיל אותה יותר, כאילו אשמתה בטרגדיה. היא מתפקדת כעת כרהיט חסר ערך, את רחשיה מחליפים מכוניות חולפות בכביש, נערה שחושבת שזו השעה המתאימה לצעוק בה בחוץ וזמזום המקרר.

את הרעשים החדשים לשעה זו קוטעת לפתע רונית,

"אני רוצה שתפסיק עם הוויד" היא אומרת, "הגיע הזמן לעשות ליואב אח או אחות."

"בפעם הקודמת זה לקח יותר מחצי שנה" אני משיב, "לא נראה לי שאני אעמוד בזה."

"נו! זה בדיוק הזמן להתחיל כדי שטווח הגילאים שלהם יהיה מושלם"

רונית אומרת נחרצות, "וחוץ מזה תיזכר כמה סקס עשינו אז, הזדיינו יום כן יום לא, לא בא לך שוב?"

היא מוסיפה אני מרכין את הראש ועונה ביאוש

"להביא ילד תמורת סקס זה לא שוחד מוצלח במיוחד."

כעבור שבועיים רונית מודיעה, "אתה יכול לחזור לעשן."