© 2018 ZIPORHAREFESH

חָרִי הַחָרָא

אִמָּא מִפּוֹלַנְיָה
אַבָּא מִפּוֹלַנְיָה
וְיֶלֶד אֶחָד 
קָטָן,  
שֶׁאִמָּאַבָּא שֶׁלּוֹ נָתְנוּ לוֹ אֶת הַשֵׁם: 
'חָרִי'.

אִמָּא מִפּוֹלַנְיָה
אַבָּא מִפּוֹלַנְיָה
וְיֶלֶד אֶחָד קָטָן
שֶׁסוֹחֵב בְּקֹשִׁי עַל הַגַּב
אֶת הַתִּיק הַכָּבֵד שֶׁל הַבֵּיצֶפֶר
וְאֶת הַשֵּׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ:
'חָרִי'.

אִמָּא מִפּוֹלַנְיָה
אַבָּא מִפּוֹלַנְיָה
שֶׁלֹּא רוֹאִים
אֶת  הַמַּכּוֹת
וְאֶת הַיְרִיקוֹת,
שֶׁהַיֶּלֶד הֶחָלָשׁ שֶׁלָּהֶם
חוֹטֵף
כָּל הַזְּמַן,
עוֹד מֵהַזְּמַן
שֶׁהָלַךְ לַגָּן
וְעַכְשָׁו לַבֵּיצֶפֶר,
רַק בִּשְׁבִיל לִרְאוֹת אוֹתוֹ

 

בַּסּוֹף בּוֹכֶה,
וְרַק בִּגְלָל הַשֵּׁם הַזֶּה 
שֶׁהֵם - הֵם נָתְנוּ לוֹ –
וְשֶׁכֻּלָּם קוֹרְאִים לוֹ בִּגְלָלוֹ
"חָרִי הַחָרָא".

אִמָּא מִפּוֹלַנְיָה
אַבָּא מִפּוֹלַנְיָה,
לֹא מְבִינִים.
אֱלֹהִים,
תָּעֲשֶׂה שֶׁמִישֶׁהוּ 
כְּבָר יַגִּיד לָהֶם מַשֶּׁהוּ,
שֶׁיַּחְלִיפוּ לְחָרִי 
אֶת הַשֵׁם הַזֶּה,
שֶׁהוּא כְּמוֹ סִימָן,
שֶׁעוֹשֶׂה שֶׁיִּרְדְּפוּ אוֹתוֹ  
כָּל הַזְּמַן.   

 

הֶרְצֶל שָׁחוֹר הֶרְצֶל לָבָן

בְּבֵית סֵפֶר 'עַצְמוֹן', 
בַּכִּתָּה,
בַּמָּקוֹם הֲכִי גָּבוֹהַּ,
בַּקִּיר שֶׁמֵּעַל הַלּוּחַ,
מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁל הַמּוֹרָה -
אָז מֵהַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ שֶׁל הַכִּסֵּא שֶׁלִּי -
הָיְתָה תְּלוּיָה תְּמוּנָה 
שֶׁל הֶרְצֶל,
בְּצֶבַע שָׁחֹר וְלָבָן,
וּמִתַּחַת לַתְּמוּנָה הָיָה פְּלָקָט
עָלָיו הָיָה כָּתוּב,
בְּאוֹתִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁל תּוֹרָה:
"אִם תִּרְצוּ אֵין זוֹ אַגָּדָה".
 
"מַה הֶרְצֶל אָמַר?"
שָׁאֲלָה הַמּוֹרָה מְאִירָה בֶּרְקוֹבִיץ'
בְּכָל בֹּקֶר.

וַאֲנִי,כְּמוֹ כָּל יוֹם,הִצְבַּעְתִּי, 
אֲבָל הַמּוֹרָה מְאִירָה בֶּרְקוֹבִיץ,כְּמוֹ כָּל יוֹם,
נָתְנָה לַאֲחֵרִים לְהָשִׁיב.

כְּאִלּוּ שֶׁהֶרְצֶל הוּא לֹא שֶׁלִּי. 

וַאֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הֶרְצֶל,
וְרָאִיתִי שֶׁהוּא שָׁחֹר וְלָבָן.

"וְאֵיךְ אוֹמְרִים בְּאַנְגְּלִית 'כֵּן'?"
"וְאֵיךְ אוֹמְרִים 'לֹא'?"
וְאֵיךְ אוֹמְרִים בְּאַנְגְּלִית 'בַּיִת'?"
שָׁאֲלָה הַמּוֹרָה נִירָה חֶרְמוֹן.

וַאֲנִי, כְּמוֹ כָּל פַּעַם, הִצְבַּעְתִּי,
אֲבָל הַמּוֹרָה נִירָה חֶרְמוֹן, כְּמוֹ כָּל פַּעַם,
הִפְנְתָה אֶת גַּבָּה,
וְהַגַּב שֶׁלָּהּ אָמַר לִי, שֶׁמִּמֶּנִּי
הִיא לֹא מְצַפָּה,
שֶׁאֵדַע אַנְגְּלִית,
כִּי אַנְגְּלִית זֶה לָעוֹלָם,
"וּמָה תַּעֲשִׂי עִם אַנְגְּלִית?
אַתְּ לֹא צְרִיכָה אַנְגְּלִית!"
וְכַרָגִיל, בֹּעַז בֶּרְנְשְׁטֵין הֵשִׁיב.

וַאֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הֶרְצֶל,
וְהֶרְצֶל הָיָה שָׁחוֹר.

וְהָיְתָה תַּחֲרוּת שֶׁל שִׁירִים
בְּעִלּוּם שֵׁם,
וַאֲנִי כָּתַבְתִּי שִׁיר 
בְּעִלּוּם שֵׁם,
וְהַשִּׁיר - זָכָה.

וּכְשֶׁחָנָה יִשְׂרְאֵלִי הַמְנַהֶלֶת
רָאֲתָה שֶׁהַזּוֹכָה בְּעִלּוּם 
הִיא אֲנִי -
אֶת הַפְּרָס הִיא נָתְנָה 
לְדָנִי הֶרְמָן - שֶׁהָיָה מָקוֹם שֵּׁנִי, 

וְהֶרְצֶל הָיָה רַק לָבָן.

וְאֶת הַשִּׁיר הַיָּפֶה שֶׁלִּי, שֶׁגַּם עָשִׂיתִי לוֹ מַנְגִּינָה,
בִּשְׁבִיל הַמְּסִבָּה שֶׁל הַסּוֹפְשָׁנָה,
נָתְנוּ לַבַּת שֶׁל הַמּוֹרָה מִירִי שַׁדְמִי
לָשִׁיר,
כְּאִלּוּ הוּא שֶׁלָּהּ.

וְהֶרְצֶל הָיָה לָבָן עַל גַּבֵּי שָׁחֹר.

וְהֶרְצֶל שָׁחוֹר, וְהֶרְצֶל לָבָן,
וְהַמְּדִינָה הַחֲדָשָׁה הַזֹּאת שֶׁכָּאן,
וְזֶה שֶׁהוּא הָיָה גַּם שָׁחֹר, וְגַם לָבָן,
לְמִי, וְלָמָּה זֶה לֹא הָיָה מוּבָן?

שני השירים מתוך "גרטה גרבו מקומית" – ספרי הראשון, הוצאת עלה זהב 2012